הלינה בירנבאום - לילה בתא גזים

"ביולי 1943 התחילו לבחור בחורות הכי בריאות וחזקות למשלוח למחנה עבודה – כאן היה מחנה ריכוז והשמדה. למשלוח ראשון לא היינו מתאימות, לשני בחרו אותי, אבל ברחתי, בגלל שהלה לא עברה, היא הייתה כבר רזה מדי. למשלוח שלישי נבחרנו שתינו. רשמו את כל הנתונים שלנו, חילקו לנו מרק וסגרו אותנו על מנעול בצריף. מחובקות יחד על הריצפה כרגיל, חלמנו על אותו מחנה היותר טוב. באמצע הלילה הגרמנים פרצו לצריף ובמכות בקתות הרובים, בצרחות ובכלבים ששיסו בנו, הוציאו אותנו החוצה. העמידו אותנו בשורות, ספרו פעם אחר פעם עד שהראש הסתחרר מהספירות האלה והובילו... לתא הגז.

...כאילו מקלחת, מזלפים. חכינו עירומות שעות ללא סוף. החזקתי את היד של הלה, הסתכלתי במזלפים, משם יבוא הגז - איך יהיה למות? מה זה מוות??? אולי יעלמו פתאם הגרמנים, המלחמה פתאם תגמר? בבוקר הסתבר שבדיוק היה חסר גז בלילה!... חיינו את מותנו! "

מתוך "מאות שנותיי בשואה" - תקציר הספר החיים כתקוה / הלינה בירנבאום

עדותה של פרידה בקר- בינדר
ששהתה גם בתא הגזים באותו הלילה