הלינה בירנבאום - החיים בבירקנאו

החיים בבירקנאו

"בדידות, זרות ועוינות מסביב, כיון שאפילו אויר לנשימה לא היה מספיק והתקוטטו על כל דבר. על הרמפה מול הבלוק שלי רכבות עם אנשים כל הזמן מובלים למוות, אש מארובות הכבשנים, ריח בשר של אנשים הנשרפים; בוץ, מחלות, פצעים מוגלתיים בכל גופי, גרדת, כינים, טיפוס – סלקציות. עברתי אותם. לא הפכתי לשלד עצמות. אין ספור פעמים השתפשפתי במוות והוא פסח עלי. הבראתי ממחלות קשות בלי תרופות; לא הצטננתי עירומה ויחפה בגשם, בכפור, נגד כל חוקי הטבע... הצלחתי להסתיר את המחלות, את גילי האסור שהיה עבורם עונש מוות. לא ידעתי כבר מי אני, למי אני שייכת? אלה שהובילו אותי אתם במשלוח ורשאי וממידנק מזמן התעופפו בעשן הכבשנים. התחלפו בזה אחר זה השותפות לדרגש, משלוחים אחרים מארצות אחרות הגיעו וגם נשים אלו נפלו כמו זבובים.

בתקופת "סלקציות הטיפוס" נקבעו החיים על פי צבע הלשון. לשוני לא בגדה בי – היא נהיתה לבנה בערב אחרי הסלקציה. לא הפיל אותי חום גבוה במשך שבועיים בעבודה ללא אוכל, ולא בעיטות בראשי הקודח ברגלי שומרת הלילה האוקראינית. ובסלקציה הבאה ללשון שלי היה כבר צבע מותר...

. מגיפת הטיפוס גם בלי סלקציות דלדלה את המחנה. הנשים נפלו מחוסרות הכרה במפקדים, ברביר, בעבודה; הצריפים התרוקנו בהמוניהם."

מתוך "מאות שנותיי בשואה" - תקציר הספר החיים כתקוה / הלינה בירנבאום

ילדותה בורשה

כיבוש פולין והגירוש לגטאות

החיים בגטו

הלכידה הראשונה ע"י הנאצים

התחבאות בבונקר

הלכידה השניה והכאת חילק

הנסיעה ברכבת לאושוויץ-בירקנאו

החיים בבירקנאו